פסק-דין בתיק ת"א 2380-08

1.         בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בשל תאונת דרכים מיום 10.1.07 בה נפגעה עת נסעה ברכב אשר היה נהוג בידי הנתבע מס' 1 ומבוטח על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן: "התאונה"). התובעת הינה ילידת 1953 ובת 59 כיום, מדריכת נכים ומטפלת במפגרים במקצועה.

2.         אין מחלוקת בדנן באשר לעצם אירוע התאונה וכן בשאלת החבות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק).

3.         התאונה הינה תאונת עבודה והוכרה ככזו על ידי המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) אשר קבע (ביום 25.2.09), כי לתובעת נותרה נכות אורטופדית צמיתה משוקללת בשיעור 36%, החל מיום 01/01/09 (20% בגין אי יציבות אחורית-קדמית בברך שמאל ו- 20% בגין הגבלה בתנועות פרק ירך ימין). בנוסף, הופעלה תקנה 15 והנכות הועלתה ל 54% נכות לצמיתות.

            בנוסף קבעו הועדות הרפואיות של המל"ל, 100% נכות זמנית מיום התאונה ועד 31/12/08 (כולל תקופת אי הכושר המלא והתקופה בה הוכרה התובעת כנכה נזקקת).

4.         ב"כ הצדדים חלוקים ביניהם באשר להשפעת הנכויות שנקבעו על תפקודה של התובעת וכן באשר לפריטי הנזק הרלוונטיים וגובהם.

דיון והכרעה

5.         לאחר ששמעתי את העדים שהופיעו בפניי, התרשמתי מהופעתם ושקלתי את דבריהם ולאחר שעיינתי בסיכומי ב"כ הצדדים ובמסמכים שהונחו בפניי מצאתי לקבוע את העובדות והמסקנות שלהלן ולהעריך בהתאם את הפיצוי המגיע לתובעת, הכל כפי שיפורט בהמשך.

הנכות הרפואית

6.         אין מחלוקת בין הצדדים כי נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בעקבות התאונה הינה 36%, כפי שנקבע ע"י המל"ל. עם זאת, טוענת הנתבעת, כי לתובעת רקע רפואי קודם שמתבטא ביתר לחץ דם, בעיות לב וכן נזקי גוף כתוצאה מתאונה קודמת.

            ייאמר מיד, כי על פי סע' 6א לחוק ותקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986 (להלן - התקנות), הוכחת כל עניין שברפואה אמורה להיעשות על ידי מומחה מטעם בית המשפט והדבר נכון גם למצב רפואי קודם של הנפגע, וזאת גם כשעסקינן בטענה שמועלית ע"י הנתבע (ראה לעניין זה תקנה 3 לתקנות וכן רע"א 1426/03 נאסר בלאל ו-2 אח' נ' שולי אברג'יל, מאגרים משפטיים).

            הנתבעת בתיק זה לא עתרה למינוי מומחים רפואיים לביסוס טענותיה, אי לכך, טענותיה בעניין זה דינן להידחות.

הנכות התפקודית

7.         הצדדים חלוקים גם בנוגע לנכותה התפקודית של התובעת כתוצאה מהתאונה והם העלו בסיכומיהם טענות שונות בעניין זה. 

            בעת קביעת הנכות התפקודית בדנן יש לתת את הדעת למהותה ואופייה של הפגיעה;  נכות אורטופדית גבוהה בשתי הרגליים, וכן לגילה, השכלתה ומקצועה של התובעת.

            כמו כן, יש להתחשב בטיפולים הרפואיים אותם עברה התובעת, אשר לא הביאו להטבה במצבה. העובדה שמצבה לא הוטב מקבלת ביטוי, בין היתר, באישורי המל"ל לעניין הפעלת תקנה 15 והקביעות לפיהן התובעת מוגבלת בניידות בשיעור של 50% (תעודת עובד ציבור של המל"ל מיום 17/08/10), וכן האישורים הרפואיים, לפיהן, בעקבות התאונה התובעת מוגבלת לעבודה שאינה כרוכה במאמץ פיזי (בפועל, לאחר התאונה התובעת חזרה לעבוד במשרה חלקית בלבד). בנוסף, הוכח על ידי התובעת כי נגרמו לה הפסדי שכר לאחר התאונה וכתוצאה ממנה (כפי שנראה בהמשך).

            במקביל יש לתת את הדעת לכך ששכרה של התובעת היה יחסית נמוך לפני קרות התאונה והתובעת הודתה בעדותה בפניי כי ביקשה להגדיל משרתה מהיקף של שעתיים לארבע שעות ביום, אולם דרישתה נדחתה על ידי המעביד (בית חב"ד). ראה בעניין זה עדותה בעמ' 24 לפרוטוקול מיום 14/09/11.

8.         בשקלול כל המרכיבים האמורים, מצאתי לקבוע כי נכותה התפקודית של התובעת גבוהה משיעור הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי המל"ל. משכך אני קובע כי לתובעת נותרו 50% נכות תפקודית.

            מכאן, יש לגשת להערכת נזקיה של התובעת, תוך בחינת הראיות שנפרשו בפניי וטענות הצדדים.